החלטה בתיק ת"א 8507-06-09

בפני בקשת התובעת כי בית המשפט ימחק את כתבי ההגנה של הנתבעות, בגין אי קיום צו למסירת תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים.

המדובר בבקשה חוזרת, לאחר שבקשה קודמת בעניין זה התקבלה ביום 06.01.11, אז הוריתי על מחיקת כתבי ההגנה של הנתבעות. בין היתר, קבעתי שם כך:

" לאחר למעלה משנה של ניהול הליכים מקדמיים בתיק, לאחר מספר החלטות וצווים שיפוטיים לגילוי מסמכים ומענה לשאלון, כמו גם שתי ישיבות מקדמיות אשר גם בהן נצטוו הנתבעות להגיש תצהירי גילוי מסמכים כללי וספציפי ומתן תשובות לשאלון, יש לקבוע כי ניתנו לנתבעות כל ההזדמנויות הראויות - ואף מעבר לסביר - להשלים הליכים מקדמיים אלו. כדברי כב' השופט חשין "החטאת לפתחם רובץ הוא ואל יתלו את האשם באחרים". ראה: ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר נ' מרדכי פ"ד מו(3) 793, 801.

מחדלי הנתבעות בולטים לאורך כל הדרך, והימנעותן מלקיים את צווי בית המשפט מעידה על זילזול חמור ומתמשך בבית המשפט ובצד שכנגד. לפיכך, ומשכלו  כל הקצים, אין מנוס מלקבל את הבקשה למחיקת כתבי ההגנה של הנתבעות".

לא אחזור על הרקע המשפטי למחיקת כתב הגנה, והצדדים מופנים לפסק הדין מיום 06.01.11, שבוטל מאוחר יותר בהחלטה מיום 10.07.11, ולאחר שהנתבעות חוייבו בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח לתובעת.

לאחר ביטול פסק הדין, הוריתי לנתבעות ביום 22.08.11, להשיב לשאלונים ולגלות את כל המסמכים הרלוונטיים עד ליום 29.09.11.

מבקשתה הנוכחית התובעת עולה, כי עד ליום 30.10.11 לא עשו הנתבעות דבר למילוי אחר ההחלטה האמורה.

תמוהה בעיני תגובת הנתבעות מיום 20.11.11, בה הן טוענות כי מאז החלטת בית המשפט מיום 22.08.11 לא פנה אליהם ב"כ התובעת בבקשה לפרטים ו/או תשובות ו/או מסמכים. ההחלטה מיום 22.08.11 היתה ברורה ביותר, כאמור לעיל, ולא נדרשה כל פניה מחודשת לקבלת פרטים, תשובות או מסמכים.

כאשר נשאל על כך בא-כוח הנתבעות, בדיון בפניי ביום 18.12.11, לא הציג כל הסבר מניח את הדעת, וכל שטען היה כי הוא נסמך על טענות עו"ד הדסי המופיעות בתגובה מיום 20.11.11 ( עמ' 15 שו' 1-9).

בהמשך הדיון, התברר כי טענת הנתבעות בסעיף 7 לתגובה, לפיה ככל שדרוש לתובעת מסמך ספציפי - יעשו הנתבעות כמיטב יכולתן לאתרו, היא טענה שאינה יכולה לעמוד, שהרי כיצד יידעו התובעות על קיומו של מסמך כזה, אם הנתבעות מסתירות עניין זה מהן?

ואכן כך ענה ב"כ הנתבעות בדיון:

" לשאלת בית המשפט - איך ב"כ התובעת יכול היה לדעת שיש התכתבות עם סינייאוור בקשר לפרוייקט הזה - אני אומר שאני לא יכול לדעת" ( עמ' 14 שו' 27-28).

קשה שלא להתרשם כי הנתבעות ממשיכות שלא לקיים את החלטות בית המשפט. מסתבר, כי אף מחיקת כתבי הגנתן ומתן פסק דין כנגדן, לא מנעה מהן לחזור על אותם המחדלים שוב.

עת ביטלתי את פסק הדין, הבהרתי לנתבעות כי המדובר בהתנהלות בעייתית ביותר מצדן, והתנתי את הביטול בתשלום הוצאות גבוהות לתובעת בסך 10,000 ש"ח. נראה, אם כן, כי גם חיוב הנתבעות בתשלום הוצאות אינו מרתיען מהתנהגות זו.

נוכח חשיפת ההתכתבות עם סינייאוור, נראה כי אכן  בידי הנתבעות מסמכים, שהם ככל הנראה רלוונטים למחלוקות. ברור גם כי טענת הנתבעות, על ידי בא כוחן, לפיה נתקלו הנתבעות בקושי לברר אם קיימים מסמכים רלוונטיים שניתן או צריך לגלות, אף היא בבחינת " משענת קנה רצוץ" שכן המכתב שממנו למדו התובעות על קיומה של תכתובת שהוסתרה מהן - יצא ממשרד בא כוחן!

מעיקר הדין יתכן איפה שהיה מקום לשוב ולהורות על מחיקת כתבי ההגנה של הנתבעות.

חרף כל האמור לעיל, לאור השלב בו מצוי תיק זה, כאשר התיק קבוע כבר לשמיעת ראיות לתאריכים 20.02.12, 27.02.12, והוגשו בו תצהירי עדויות ראשיות מטעם כל הצדדים אני מחליטה לדחות את הבקשה - בעיקר מטעמים של יעילות. מובן, עם זאת, שהתובעת תהיה רשאית לטעון באשר להתנהלות הנתבעות ולמסקנות שיש להסיק ממנה בנוגע לעניינים שבמחלוקת.

בנסיבות - וחרף העובדה שבסופו של דבר לא התקבלה הבקשה , אני מחייבת את הנתבעות בהוצאות הבקשה, בסכום של 3000 ש"ח.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.